השער למשפט למסים ולנדלן

עמוד השער  |  אודות האתר  |  אודות העורך  |   הרשמה למגזין  |  הוספת אתר  |  כתוב לנו                 




בש"א 990/02

עת"מ 682/02

בתי זיקוק לנפט בע"מ

נגד

מועצה אזורית זבולון

בבית המשפט המחוזי בחיפה

בפני כבוד השופט ש. ברלינר

[18 בדצמבר 2002]

בשם המבקשת: עו"ד י. לשם

בשם המשיבה: עו"ד ינובסקי

החלטה

1. המבקשת מחזיקה במקרקעין ששטחם כ - 142 דונם, הידועים בשם "קשת הקישון". בגין השימוש שהיא עושה בשטח זה, המצוי בתחום השיפוט של המשיבה, היא נדרשה לשלם ארנונה למשיבה. המשיבה טענה כי היא פטורה מארנונה ופנתה לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקשה כי יצהיר על כך (ה.פ. 30340/97 בפני ס. הנשיא השופט ד"ר ד. ביין). מתברר, כי עד לתחילת שנת 1997 לא הוצאה לעותרת דרישה לארנונה, ולמרות זאת, דרשה המשיבה מאת העותרת בשנת 1997 ארנונה לתקופה המתחילה בשנת 1982, באופן רטרואקטיבי.

טענתה העיקרית של המשיבה היתה, כי הזיכיון שהוענק בתקופת המנדט על ידי הנציב העליון לארץ ישראל והאמנות שנחתמו בעקבותיו, וכן פקודת אמנות השמן האנגלו-איראניות 1938, מצדיקים פטור מארנונה. טענה זו נדחתה על ידי כב' השופט ביין, וביום 15.3.1 הוא קבע בפסק דינו (להלן - פסק הדין) כי "המבקשת אינה זכאית לפטור מארנונה מכח הזיכיון שברשותה על פי הפקודה, אך יש מקום לחייב אותה בארנונה רק משנת 1997 ואילך". (ההדגשה שלי -ש.ב.).נ

2. על פסק הדין הגישה העותרת ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 3550/01). עם הגשתו ביקשה העותרת מכב' השופט ביין כי יורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין, וכן כי יורה "למשיבה שלא לנקוט כל הליך משפטי או מנהלי או הליך אחר כלשהו לשם גביית דמי הארנונה הנדרשים על ידה מן המבקשת... עד למתן החלטה בערעור שתגיש המבקשת על פסק הדין" (בש"א 4740/01).ב

ביום 21.3.01 קבע כב' השופט ביין כי "אין מקום לעיכוב ביצוע או להשהיית כניסתו של פסק הדין לתוקף. אך תנאי להמשך הגביה הוא המצאת ערבות עצמית וצד ג' להנחת דעת הרשם להשבת כל סכום שיגבה במקרה שבית המשפט העליון יקבע כי המבקשת פטורה מארנונה." ערבויות אלה, לשביעות רצון הרשם, הומצאו.ו

3. לאחר ביצוע מדידה משותפת של הצדדים במקרקעין האמורים, שלחה המשיבה לעותרת ביום 1.1.02 הודעת חיוב בארנונה לשנים 1997 - 2001 בסכום כולל של 12,174,610.77 ש"ח וביום 24.1.02 הוצאה למשיבה שומת ארנונה לשנת 2002 ע"ס 2,067,512.66 ש"ח.נ

ביום 17.3.02 הגישה העותרת למנהל הארנונה של המשיבה השגה על חיובי הארנונה שבשתי ההודעות הנ"ל. ההשגה נדחתה ביום 14.5.02, וביום 1.10.02 הגישה העותרת למנהל הארנונה של המשיבה ערר מכוח הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו1976- על דחיית השגתה באשר לחיוב בארנונה לגבי השנים הנ"ל, היינו משנת 1997 עד שנת 2002 ועד בכלל (ראה נספח ט' לבקשה). עד היום לא קויים כל דיון בערר, והוא תלוי ועומד. לא ניתן הסבר כלשהו מדוע הערר אינו מובא לדיון.ב

ביום 3.10.02 שלחה העותרת למשיבה הודעת דרישה לתשלום ארנונה בגין השנים הנ"ל בסכום כולל של 15,826,225.99 ש"ח, בה נדרשה המבקשת לשלם את חוב הארנונה תוך 15 ימים, אחרת תוכל המשיבה לתפוס את מטלטלי המבקשת, ולהטיל עיקולים על רכושה וזכויותיה. הדרישה מסתמכת על ההוראות שבסעיף 306 לפקודת העיריות (נוסח חדש), ובסעיף 19 של פקודת המועצות המקומיות. היא אינה מאזכרת את פקודת המיסים (גביה).

המשיבה סבורה שאין לגבות ממנה ארנונה. היא פנתה לבית משפט זה והגישה את התובענה דנן, בה היא מבקשת "לצוות על המשיבה להימנע מנקיטת כל הליך של גביה מינהלית של דמי ארנונה כללית, מכל סוג שהוא, בין אם לפי פקודת המסים (גביה), ובין אם לפי פקודת העיריות (נוסח חדש), זאת, עד לסיום בירור המחלוקות בין הצדדים, המתבררות כעת בערכאות שיפוטיות ומינהליות, הן באשר לעצם חבותה של התובעת בתשלום דמי ארנונה לנתבעת, והן באשר לגובה החבות, לפי המאוחר." הערכאות וההליכים בהם מדובר הם ההתדינות שבבית המשפט העליון והערר התלוי ועומד, הנזכרים לעיל.

במקביל להגשת התביעה הוגשה הבקשה דנן, שבה הסעד המבוקש זהה לזה המבוקש בתביעה, ומטרתו למנוע הליכי גביה מינהליים עד הכרעה בתובענה.

4. נראה לי, כי השאלה הנוגעת לעצם חיובה וחובתה של המבקשת לשלם ארנונה בגין השטח האמור ושימושה בו בתקופה שמשנת 1997 ואילך, היינו להעדר פטור העומד לזכותה בקשר לכך, כבר הוכרעה בפסק דינו של כב' השופט ביין. הכרעה זו עומדת בעינה כל עוד לא שונתה בבית המשפט העליון. לפי שעה, דינה של המשיבה, באשר לארנונה, כדין כל נישום אחר החייב בה.ו

5. השאלה הראשונה הנוגעת לסעד הזמני המבוקש בבקשה דנן היא, האם מוצדק לעכב את גביית הארנונה עד להכרעה שתינתן בבית המשפט העליון בע.א. 3550/01 הנ"ל, ובגלל הגשתו של הערעור האמור שטרם הוכרע ובו עשויה המבקשת לזכות בטענותיה או בחלקן. על כך, כך אני סבור, התשובה חייבת להיות שלילית. ניתן פסק הדין על ידי כב' השופט ביין. בגלל הגשת הערעור ביקשה המבקשת בשעתו סעד של עיכוב גביית הארנונה עד להכרעה בערעור. ניתנה על כך החלטתו של כב' השופט ביין, אשר התיר לגבות את הארנונה עד להכרעה בבית המשפט העליון כפוף להפקדת ערבויות מסויימות מאת המשיבה. חלה איפוא פסיקה זאת באשר לעיכוב הביצוע עקב הגשת הערעור לבית המשפט העליון. אין הצדקה להיזקק לכך במסגרת הליך נפרד וחדש, הוא ההליך הנוכחי.

6. השאלה השניה היא, האם מוצדק לעכב או למנוע את הליכי גביית הארנונה, כל עוד תלוי ועומד וטרם הוכרע הערר שהגישה העותרת למנהל הארנונה של המשיבה על חיובה בארנונה לשנים 1997 עד 2002. בהקשר זה ראוי להפנות לאכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה ברשויות המקומיות) (הוראת שעה), התש"ס - 2000 מיום 16.3.00, בה קבע שר האוצר, על פי סמכותו שבסעיף 2 לפקודת המסים (גביה), בין היתר, כדלקמן:

על גביית ארנונה כללית המוטלת מכוח חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג - 1992, ועל תשלומי חובה המגיעים לרשות המקומית על פי דין (להלן - חובות לרשות המקומית) יחולו הוראות הפקודה; החובות לרשות המקומית יהיו מס כמשמעותו בפקודה."

ביום 10.1.02 פירסם שר האוצר אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ב - 2002, לפיה תוקנה האכרזה הנ"ל ונקבע כי:

"... לגבי חובות לרשות המקומית, לא תומצא לאדם, לגבי הסכום השנוי במחלוקת, דרישה לפי סעיף 4 לפקודה ולא יינקטו פעולות לפי הפקודה כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה, ערר, ערעור, לפי הענין (להלן - הליכי ערעור), ואם הגיש אדם הליכי ערעור או תובענה אחרת - כל עוד לא ניתן פסק דין סופי או החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור עוד; הוראות סעיף זה לא יחולו על הליכי גביה לפי הפקודה שהחלו בהם לפני תחילת תוקפה של אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ב - 2002."

תחילתה של האכרזה הנ"ל היא ביום 1.1.02. האכרזה המונעת נקיטת הליכי גביה על פי פקודת המסים (גביה) כל עוד חוב הארנונה אינו סופי, אינה חלה על הליכי גביה מינהליים בהם החלו לפני המועד הנ"ל. הליכי הגביה במקרה דנן, החלו ביום 1.10.02, היינו לאחר תחילת תוקפה של האכרזה. הסיפא להוראה שבאכרזה אינה חלה איפוא על הליכי הגביה דנן. חלה על הליכים אלה הרישא שבאכרזה ולפיה כאמור לא יינקטו פעולות לפי פקודת המסים גביה בגביית חוב של ארנונה "כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, ואם הוגש אחד מהליכים אלה "כל עוד לא ניתן פסק דין סופי או החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור עוד" בהשגה, בערר, או בערעור שהוגש.ב

בעניננו הערר שהגישה העותרת למנהל הארנונה של המשיבה על חיובה בארנונה לשנים 1997 עד 2002, שבגינה הוגשה הודעת הדרישה, טרם הוכרע. הוא תלוי ועומד. חוב הארנונה, לפיכך, אינו חוב סופי כאמור באכרזה. על כן חלה על כך הוראת האכרזה משנת 2002, ולפיה אין לנקוט פעולות לגביית הארנונה נגד העותרת, לפחות לא על פי פקודת המסים (גביה).ו

7. אולם, הליכי גבית הארנונה נגד המבקשת לא ננקטו על פי או מכוח פקודת המסים (גביה), אלא מכוח הסדרי הגביה שבפקודת העיריות. דרישת הארנונה שהוציאה המשיבה אינה מאזכרת את פקודת המסים (גביה), אלא היא מסתמכת על האמור בסעיף 306 של פקודת העיריות ועל סעיף 19 של פקודת המועצות המקומיות. סעיף 19 האמור, מעניק למועצה מקומית את אפשרויות הגביה המוענקות בדין לעיריות, וסעיפים 305 עד 323א לפקודת העיריות, קובעים הסדר בדבר גביית ארנונות. סעיף 306 מאפשר לשלוח דרישה למי שלא משלם את הארנונה תוך 15 ימים מיום פרעונו. סעיף 309 מאפשר לראש העיריה ליתן לגובה הארנונה צו הרשאה. סעיף 310 מאפשר לגובה הארנונה להפנות דרישה נוספת אל החייב, ואם סירב לשלם להיכנס לחצריו ולתפוס את מטלטליו. סעיף 311 מאפשר למכור את המטלטלין במכירה פומבית, וסעיף 315 קובע כדלקמן:

הוראות תקנות 4 ו - 6 של תקנות מסים (גביה) יחולו על הליכים שיינקטו לפי הסעיפים 309 - 314 לגביית כל ארנונה, כאילו היתה מס הנגבה לפי פקודת המסים (גביה), ובשינויים אלה...".

ההוראה שבסעיף 315 הנ"ל מקשרת במידה מסוימת בין הסדרי הגביה שבפקודת העיריות להסדרים שבפקודת המסים (גביה), ובפרטים שונים דומה הגביה על פי פקודת המסים (גביה) להליכי גביה של ארנונה מכוח ההוראות שבפקודת העיריות. אולם, עדיין מדובר בשני הסדרים שונים ונפרדים ואף מקבילים זה לזה, (ר' רע"א 2911/95 יוסף אברהם ואח' נגד עיריית רמת גן, פ"ד נג(1) 218) ולהכללת הארנונה בהגדרת "מס" שבפקודת המסים (גביה) עשויות להיות השלכות רבות נוספות, מעבר למה שנקבע בהוראות הגביה שבפקודת העיריות (כגון, עדיפות בפירוק או בפשיטת רגל, יצירת שעבוד ראשון על מקרקעי החייב, האפשרות לשים את החייב במאסר, החובה להמציא אישור לצורך רישום עיסקה או העברת בעלות בנכסים נשוא השומה, ועוד).ב

יחד עם זה, מאכרזת המסים בשנת 2002 עולה כוונה ברורה של המחוקק, אף אם רק מפיו של מחוקק המשנה, למנוע הליכי גביה מינהליים נגד החייב בארנונה שענינו טרם הוכרע סופית. גישה זו של המחוקק, עשויה להביאנו למסקנה כי מוצדק באותה מידה להשהות בפרק הזמן האמור גם את הליכי הגביה מכוח ההוראות שבפקודת העיריות.ו

8. מגמה זו של התחשבות בחייב הארנונה שענינו טרם הוכרע סופית, מחמת השגה או ערר שטרם הוכרעו, תואמת את ההוראות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.נ

מסביר בקשר לכך המלומד ה. רוסטוביץ בספרו ארנונה עירונית, מהדורה חמישית, בעמ' 403:

"ראוי, כי לנוכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולנוכח הצורך במציאת איזון הולם בין צורכי הרשות המקומית לבין זכויות האזרח, ימנעו הרשויות המקומיות מלפרש את סעיף 300 לפקודת העיריות כרשות לגבות בגבייה מנהלית חובות ארנונה השנויים במחלוקת, באותם מקרים שבהם הגיש הנישום השגה וערר במועדם.

על מנת למנוע עיכוב של שנים בגביית חובות ארנונה השנויים במחלוקת, ראוי כי הרשויות המקומיות ייעלו את עבודת ועדות הערר, ויפעלו לסיום הליכי הערר תוך פרק זמן קצר במקום תוך מספר שנים.

עקרונות הצדק וההגנה החוקתית על קניינו של אדם מלמדים, שההלכות כי השגה וערר אינם מעכבים גבייה של מס השנוי במחלוקת היו יפות לשעתן. ראוי שהליכי השגה וערר שננקטו במועד, יתירו לנישום לא לשלם את סכום הארנונה השנוי במחלוקת. הליכה בתלם הקיים תגרום לכך, שהרשות המקומית תהיה רשאית לעקל ולמכור את נכסיו של הנישום בגין חוב שלא נפרע, ואם הנישום יזכה בעררו יושבו לו הכספים שנגבו לזכות המס, קרי, יתרת הכספים שנתקבלה ממכירת הטובין בניכוי הוצאות העיקול והמכירה. נישום שיתבע את השבת הוצאות הגבייה, יזכה לתשובה, כי הגבייה נעשתה כדין, וכי אי תשלום הארנונה במועדה היא מחדלו של הנישום ולא רשלנותה של הרשות המקומית.

הסצנריו ההיפותטי שתואר לעיל מתאים למשטר עריצות ולא לחברה דמוקרטית. מאחר שהוראה בדבר עיכוב הליכי הגבייה לא נקבעה בדין, יש מקום להביאה לשיקול דעתו של בית המשפט, ולהתייחס בכל מקרה לגופו של עניין."

גישה זו (אם כי יש להסתייג מן השימוש במונח "משטר עריצות") מתיישבת ביסודה עם גישת בית המשפט העליון בנוגע לזכות הקניין ומניעת פגיעה מופרזת בה, וכן עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בהקשרים אחרים: רע"א 8420/96 דן מרגליות נגד משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3), 789 באשר לעיקול זמני; רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקות בע"מ נגד פז חברת נפט בע"מ, מיום 10.9.02 באשר לכינוס נכסים זמני.

9. סעיף 300 האמור בפקודת העיריות קובע כי "כל החייב בתשלום ארנונה ישלם אותה במועדה". יש המפרשים אותו כקובע כי אין הצדקה לאיחור בתשלום עקב הגשת ערר, וניתן לנקוט בהליכי גבייה מינהלית מיד לאחר התקופה שהדרישה מפרטת, אם הארנונה לא שולמה. ר' ה.פ. (באר שבע) 11764/97, רותם אימפרט נגב בע"מ נגד המועצה האזורית תמר, תקדין מחוזי 98(2), 1596. לעומת זאת, בבג"צ 707/87, לנדקו רובינשטיין השקעות בע"מ נגד מנהל המכס והבלו, המצוטט שם ובבג"צ 346/89 מ.ל.ר.נ. אלקטרוניקה בע"מ נגד מנהל המכס והבלו ואח', פ"ד מא(1) 225 הובעה דעה לטובת הנישום שענינו תלוי ועומד.ב

לשיטתי, ההוראה שבסעיף 300 הנ"ל אינה מונעת את עיכוב הליכי הגבייה המינהלית. התקופה בה ההשגה או הערר תלויים ועומדים משמשת רק להצדקת הימנעות מהליכי גבייה מנהליים. היא אינה דוחה את מועד התשלום. הרשות עדיין יכולה להגיש לבית המשפט תובענה כספית נגד החייב בארנונה, שעררו תלוי ועומד, ובמקרה המתאים עשוי בית המשפט לפסוק לטובתה וליתן לזכותה פסק דין. במקרה כזה, תוכל הרשות המקומית לגבות את סכום פסק הדין, היינו את הארנונה, ככל זוכה אחר. חוב הארנונה גם נושא את ההפרשים המחוייבים לפי הדין, החל מן המועד בו חייב היה הנישום לשלם את הארנונה. ההשגה או הערעור אינם פוטרים אותו מן ההפרשים האמורים.ו

סיכון זה של תוספת ההפרשים לחיוב בארנונה רובץ על המבקשת. ככל הנראה השהיית פעולות הגבייה המינהלית לא תכשיל במקרה דנן את גביית הארנונה מאת המשיבה בסופו של יום. ליתר זהירות, לאור הערכתי כי המבקשת תנסה ככל יכולתה להאריך את ההתדיינות ולנסות כל דרך שלא לשלם את הארנונה, ועל מנת לאפשר את גביית הארנונה בבוא העת ללא דחיות נוספות, העיכוב שעליו אורה להלן יהיה מותנה בכך כי המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית צמודה בלתי מוגבלת בזמן על סך של 5 מיליון ש"ח וערבות עצמית של המבקשת ושל שני ערבים נוספים לשביעות רצון הרשם למלוא סכום הארנונה וההפרשים שיגיעו ממנה למבקשת בסופו של דבר בגין הארנונה בגין מקרקעי קשת הקישון בתקופה האמורה. אם הערבויות לא תופקדנה תוך 30 יום מהיום, יתבטל העיכוב.

10. לאור השיקולים הנ"ל, אני מחליט לקבל את הבקשה בחלקה, ומורה כי כפוף לאמור לעיל באשר לערבויות הליכי הגבייה המינהלית של הארנונה נשוא הדרישה מיום 1.10.02 יעוכבו עד להכרעה בערר נספח ט' לבקשה.

11. הדיון בעתירה עצמה יתחדש לאחר שהערר יוכרע. ההוצאות הנוגעות לבקשה, ייפסקו בבוא העת, בדיון בעתירה.

ניתן היום י"ג בטבת תשס"ג, 18 בדצמבר 2002 בהעדר הצדדים.


ספריית הפסיקה של השער למשפט מסים ונדל"ן