בשם המשיבה: עו"ד ינובסקי

1. המבקשת מחזיקה במקרקעין ששטחם כ - 142 דונם, הידועים בשם "קשת הקישון". בגין השימוש שהיא עושה בשטח זה, המצוי בתחום השיפוט של המשיבה, היא נדרשה לשלם ארנונה למשיבה. המשיבה טענה כי היא פטורה מארנונה ופנתה לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקשה כי יצהיר על כך (ה.פ. 30340/97 בפני ס. הנשיא השופט ד"ר ד. ביין). מתברר, כי עד לתחילת שנת 1997 לא הוצאה לעותרת דרישה לארנונה, ולמרות זאת, דרשה המשיבה מאת העותרת בשנת 1997 ארנונה לתקופה המתחילה בשנת 1982, באופן רטרואקטיבי.

טענתה העיקרית של המשיבה היתה, כי הזיכיון שהוענק בתקופת המנדט על ידי הנציב העליון לארץ ישראל והאמנות שנחתמו בעקבותיו, וכן פקודת אמנות השמן האנגלו-איראניות 1938, מצדיקים פטור מארנונה. טענה זו נדחתה על ידי כב' השופט ביין, וביום 15.3.1 הוא קבע בפסק דינו (להלן - פסק הדין) כי "המבקשת אינה זכאית לפטור מארנונה מכח הזיכיון שברשותה על פי הפקודה, אך יש מקום לחייב אותה בארנונה רק משנת 1997 ואילך". (ההדגשה שלי -ש.ב.).נ

2. על פסק הדין הגישה העותרת ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 3550/01). עם הגשתו ביקשה העותרת מכב' השופט ביין כי יורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין, וכן כי יורה "למשיבה שלא לנקוט כל הליך משפטי או מנהלי או הליך אחר כלשהו לשם גביית דמי הארנונה הנדרשים על ידה מן המבקשת... עד למתן החלטה בערעור שתגיש המבקשת על פסק הדין" (בש"א 4740/01).ב

ביום 21.3.01 קבע כב' השופט ביין כי "אין מקום לעיכוב ביצוע או להשהיית כניסתו של פסק הדין לתוקף. אך תנאי להמשך הגביה הוא המצאת ערבות עצמית וצד ג' להנחת דעת הרשם להשבת כל סכום שיגבה במקרה שבית המשפט העליון יקבע כי המבקשת פטורה מארנונה." ערבויות אלה, לשביעות רצון הרשם, הומצאו.ו

3. לאחר ביצוע מדידה משותפת של הצדדים במקרקעין האמורים, שלחה המשיבה לעותרת ביום 1.1.02 הודעת חיוב בארנונה לשנים 1997 - 2001 בסכום כולל של 12,174,610.77 ש"ח וביום 24.1.02 הוצאה למשיבה שומת ארנונה לשנת 2002 ע"ס 2,067,512.66 ש"ח.נ

ביום 17.3.02 הגישה העותרת למנהל הארנונה של המשיבה השגה על חיובי הארנונה שבשתי ההודעות הנ"ל. ההשגה נדחתה ביום 14.5.02, וביום 1.10.02 הגישה העותרת למנהל הארנונה של המשיבה ערר מכוח הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו1976- על דחיית השגתה באשר לחיוב בארנונה לגבי השנים הנ"ל, היינו משנת 1997 עד שנת 2002 ועד בכלל (ראה נספח ט' לבקשה). עד היום לא קויים כל דיון בערר, והוא תלוי ועומד. לא ניתן הסבר כלשהו מדוע הערר אינו מובא לדיון.ב

ביום 3.10.02 שלחה העותרת למשיבה הודעת דרישה לתשלום ארנונה בגין השנים הנ"ל בסכום כולל של 15,826,225.99 ש"ח, בה נדרשה המבקשת לשלם את חוב הארנונה תוך 15 ימים, אחרת תוכל המשיבה לתפוס את מטלטלי המבקשת, ולהטיל עיקולים על רכושה וזכויותיה. הדרישה מסתמכת על ההוראות שבסעיף 306 לפקודת העיריות (נוסח חדש), ובסעיף 19 של פקודת המועצות המקומיות. היא אינה מאזכרת את פקודת המיסים (גביה).

המשיבה סבורה שאין לגבות ממנה ארנונה. היא פנתה לבית משפט זה והגישה את התובענה דנן, בה היא מבקשת "לצוות על המשיבה להימנע מנקיטת כל הליך של גביה מינהלית של דמי ארנונה כללית, מכל סוג שהוא, בין אם לפי פקודת המסים (גביה), ובין אם לפי פקודת העיריות (נוסח חדש), זאת, עד לסיום בירור המחלוקות בין הצדדים, המתבררות כעת בערכאות שיפוטיות ומינהליות, הן באשר לעצם חבותה של התובעת בתשלום דמי ארנונה לנתבעת, והן באשר לגובה החבות, לפי המאוחר." הערכאות וההליכים בהם מדובר הם ההתדינות שבבית המשפט העליון והערר התלוי ועומד, הנזכרים לעיל.

במקביל להגשת התביעה הוגשה הבקשה דנן, שבה הסעד המבוקש זהה לזה המבוקש בתביעה, ומטרתו למנוע הליכי גביה מינהליים עד הכרעה בתובענה.

4. נראה לי, כי השאלה הנוגעת לעצם חיובה וחובתה של המבקשת לשלם ארנונה בגין השטח האמור ושימושה בו בתקופה שמשנת 1997 ואילך, היינו להעדר פטור העומד לזכותה בקשר לכך, כבר הוכרעה בפסק דינו של כב' השופט ביין. הכרעה זו עומדת בעינה כל עוד לא שונתה בבית המשפט העליון. לפי שעה, דינה של המשיבה, באשר לארנונה, כדין כל נישום אחר החייב בה.ו

5. השאלה הראשונה הנוגעת לסעד הזמני המבוקש בבקשה דנן היא, האם מוצדק לעכב את גביית הארנונה עד להכרעה שתינתן בבית המשפט העליון בע.א. 3550/01 הנ"ל, ובגלל הגשתו של הערעור האמור שטרם הוכרע ובו עשויה המבקשת לזכות בטענותיה או בחלקן. על כך, כך אני סבור, התשובה חייבת להיות שלילית. ניתן פסק הדין על ידי כב' השופט ביין. בגלל הגשת הערעור ביקשה המבקשת בשעתו סעד של עיכוב גביית הארנונה עד להכרעה בערעור. ניתנה על כך החלטתו של כב' השופט ביין, אשר התיר לגבות את הארנונה עד להכרעה בבית המשפט העליון כפוף להפקדת ערבויות מסויימות מאת המשיבה. חלה איפוא פסיקה זאת באשר לעיכוב הביצוע עקב הגשת הערעור לבית המשפט העליון. אין הצדקה להיזקק לכך במסגרת הליך נפרד וחדש, הוא ההליך הנוכחי.

6. השאלה השניה היא, האם מוצדק לעכב או למנוע את הליכי גביית הארנונה, כל עוד תלוי ועומד וטרם הוכרע הערר שהגישה העותרת למנהל הארנונה של המשיבה על חיובה בארנונה לשנים 1997 עד 2002. בהקשר זה ראוי להפנות לאכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה ברשויות המקומיות) (הוראת שעה), התש"ס - 2000 מיום 16.3.00, בה קבע שר האוצר, על פי סמכותו שבסעיף 2 לפקודת המסים (גביה), בין היתר, כדלקמן:

גישה זו (אם כי יש להסתייג מן השימוש במונח "משטר עריצות") מתיישבת ביסודה עם גישת בית המשפט העליון בנוגע לזכות הקניין ומניעת פגיעה מופרזת בה, וכן עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בהקשרים אחרים: רע"א 8420/96 דן מרגליות נגד משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3), 789 באשר לעיקול זמני; רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקות בע"מ נגד פז חברת נפט בע"מ, מיום 10.9.02 באשר לכינוס נכסים זמני.

9. סעיף 300 האמור בפקודת העיריות קובע כי "כל החייב בתשלום ארנונה ישלם אותה במועדה". יש המפרשים אותו כקובע כי אין הצדקה לאיחור בתשלום עקב הגשת ערר, וניתן לנקוט בהליכי גבייה מינהלית מיד לאחר התקופה שהדרישה מפרטת, אם הארנונה לא שולמה. ר' ה.פ. (באר שבע) 11764/97, רותם אימפרט נגב בע"מ נגד המועצה האזורית תמר, תקדין מחוזי 98(2), 1596. לעומת זאת, בבג"צ 707/87, לנדקו רובינשטיין השקעות בע"מ נגד מנהל המכס והבלו, המצוטט שם ובבג"צ 346/89 מ.ל.ר.נ. אלקטרוניקה בע"מ נגד מנהל המכס והבלו ואח', פ"ד מא(1) 225 הובעה דעה לטובת הנישום שענינו תלוי ועומד.ב

לשיטתי, ההוראה שבסעיף 300 הנ"ל אינה מונעת את עיכוב הליכי הגבייה המינהלית. התקופה בה ההשגה או הערר תלויים ועומדים משמשת רק להצדקת הימנעות מהליכי גבייה מנהליים. היא אינה דוחה את מועד התשלום. הרשות עדיין יכולה להגיש לבית המשפט תובענה כספית נגד החייב בארנונה, שעררו תלוי ועומד, ובמקרה המתאים עשוי בית המשפט לפסוק לטובתה וליתן לזכותה פסק דין. במקרה כזה, תוכל הרשות המקומית לגבות את סכום פסק הדין, היינו את הארנונה, ככל זוכה אחר. חוב הארנונה גם נושא את ההפרשים המחוייבים לפי הדין, החל מן המועד בו חייב היה הנישום לשלם את הארנונה. ההשגה או הערעור אינם פוטרים אותו מן ההפרשים האמורים.ו

סיכון זה של תוספת ההפרשים לחיוב בארנונה רובץ על המבקשת. ככל הנראה השהיית פעולות הגבייה המינהלית לא תכשיל במקרה דנן את גביית הארנונה מאת המשיבה בסופו של יום. ליתר זהירות, לאור הערכתי כי המבקשת תנסה ככל יכולתה להאריך את ההתדיינות ולנסות כל דרך שלא לשלם את הארנונה, ועל מנת לאפשר את גביית הארנונה בבוא העת ללא דחיות נוספות, העיכוב שעליו אורה להלן יהיה מותנה בכך כי המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית צמודה בלתי מוגבלת בזמן על סך של 5 מיליון ש"ח וערבות עצמית של המבקשת ושל שני ערבים נוספים לשביעות רצון הרשם למלוא סכום הארנונה וההפרשים שיגיעו ממנה למבקשת בסופו של דבר בגין הארנונה בגין מקרקעי קשת הקישון בתקופה האמורה. אם הערבויות לא תופקדנה תוך 30 יום מהיום, יתבטל העיכוב.

10. לאור השיקולים הנ"ל, אני מחליט לקבל את הבקשה בחלקה, ומורה כי כפוף לאמור לעיל באשר לערבויות הליכי הגבייה המינהלית של הארנונה נשוא הדרישה מיום 1.10.02 יעוכבו עד להכרעה בערר נספח ט' לבקשה.

11. הדיון בעתירה עצמה יתחדש לאחר שהערר יוכרע. ההוצאות הנוגעות לבקשה, ייפסקו בבוא העת, בדיון בעתירה.

ניתן היום י"ג בטבת תשס"ג, 18 בדצמבר 2002 בהעדר הצדדים.