סעיף 323 לפקודת העיריות
סעיף 323 לפקודת העיריות
חובת ההפקדה כתנאי לעיכוב הליכי גבייה מנהלית
פסיקה עדכנית לאור חוקי היסוד
מאת: דן ארטן
|
|
תקציר
שמירת האיזון בין ניסיונה של הרשות למצות את הליכי גבית המסים לבין שמירה על זכויותיו
החוקתיות של הנישום היא השאיפה העומדת ביסוד כל מערכת מיסוי הוגנת ויעילה. דומה הדבר כי
בפקודת העיריות ככלל ובפרק החמישה עשר לפקודה זו בפרט, הופר איזון זה על ידי המחוקק
המנדטורי שהעניק לרשות המקומית, במסגרת הליכי המנהלית, סמכויות גבייה נרחבות על חשבון
פגיעה בזכויותיו של החייב.
בניסיונו לאזן את חומרת הפגיעה הנ"ל קבע המחוקק בפקודת העיריות עצמה תרופות שונות
בהם רשאי וצריך לנקוט נישום המבקש להתנגד לנקיטת הליכי גבייה מנהלית כנגד רכושו. דא
עקא, על מנת לעשות שימוש בתרופות אלה חייב המחוקק את הנישום בהפקדת מלוא סכום
הארנונה, שבפיגור ובכך עיקר למעשה תרופות אלה מתוכן.
המחוקק שפטר את הרשות מהצורך לפנות לבית המשפט על מנת לגבות את חובה והסמיך את
ראש הרשות לנקוט בהליכי גבייה מנהלית על סמך פנקסי הרשות עצמם, אף הגדיל וקבע
בסעיף 323(ב) לפקודה כי כתנאי לעיכוב הליכי גבייה, חייב הנישום להפקיד את סכום
הארנונה במלואו בקופת בית המשפט או לתת ערובה אחרת לסכום זה.
בשנים האחרונות לאור המהפכה החוקתית במשפט הישראלי ולאור חקיקת חוקי היסוד,
צפוי היה כי הלכה זו תזכה בפרוש חדש עדכני וליברלי ברוח חוקי היסוד ואולי אף תבוטל
כליל. פסיקותיהם העדכניות של בתי המשפט סותרות הנחה זו, שכן גם לאחר כניסתם של
חוקי היסוד לתוקף, נותרה הלכה זו שרירה ונוהגת ובמספר פסקי דין עדכניים אף זכתה
לפרוש מרחיב שהחילה בכל מקרה בו מבקש נישום לתקוף ולעכב את הליכי גבייה מנהלית
אותם החלה הרשות נוקטת נגדו.
|
|
עמוד השער 
משפט 