 |
הכללים בהכנת שומת ארנונה
מאמר זה לקוח מהספר ארנונה עירונית
הוצאת אוריאן, מהדורה רביעית מאת עו"ד הנריק רוסטוביץ
מאת: ד"ר הנריק רוסטוביץ
|
|
מבוא
קביעת תעריפי הארנונה בצו הטלת הארנונה היא מעשה חקיקה, המתבצע על יד מועצת הרשות המקומית,
היא הגוף הנבחר בידי תושבי הרשות המקומית - פרלמנט. למונח "שומה" אין זכר בדיני הארנונה, והוא נזכר
בחוקי מס אחרים כגון פקודת מס הכנסה וחוק מס שבח מקרקעין, אולם לעניין ההגדרה אין כל הבדל בין
שומת מס של המדינה לבין שומת מס של רשות מקומית. שומת הארנונה נעשית על ידי פקידי השומה של
הרשות המקומית כשם ששומת מס הכנסה נעשית בידי פקיד השומה.
שומת הארנונה מתבצעת הלכה למעשה בעזרת המחשב, על סמך עקרונות צו ההטלה והתעריפים הקבועים בו
מחד גיסא והנתונים בקשר למחזיקים לשימושים ולנכסים מאידך. נתונים אלה הם "ספר השדה" של
הארנונה, ואיסופם מוטל על פקידי השומה. שומת הארנונה מורכבת משבעה יסודות:
א. זהות המחזיק;
ב. סיווג הנכס על פי צו ההטלה;
ג. מקום הנכס;
ד. שטח הנכס;
ה. השימוש שנעשה בנכס;
ו. סכום המס;
ז. פטורים והנחות.
יחידת שומה - הביטוי "יחידת שומה" אינו נזכר בדיני הארנונה. הפסיקה כינתה את יחידת השומה
בכינויים שונים כגון: "יחידת מס", "יחידת מיסוי", יחידת רישום" וכיוצא באלה. לדעתי, הכינוי ההולם הוא
"יחידת שומה" על שום שפקיד השומה שם אותה בנפרד לפי מבחנים המיוחדים לה, ומוציא לה "הודעת
שומה" נפרדת.
יחידות שומה בחוקי מס אחרים - לעיתים, זוכות יחידות שומה להוראות מפורשות בחיקוק. בחוק מס שבח
מקרקעין ניתן למצוא הוראות מפורשות בדבר יחידות שומה בסעיף 49ז. סעיף זה מורה לפצל את התמורה,
המתקבלת במכירת דירת מגורים, שהתמורה המתקבלת בעדה מושפעת מזכויות בניה. בסעיף 2(4) לתקנות
מס רכישה ניתן למצוא הוראה מפורשת בדבר יחידות שומה לצורך הטלת מס רכישה על בנין הבנוי על מגרש
גדול. בסעיף 11 לחוק מס רכוש מצויה הוראה מפורשת בדבר פיצול מגרש
ובנין לשתי יחידות שומה. לעיתים, יחידת השומה היא תולדה של יישום דבר החקיקה בידי פקיד המס.
בע"ש 92/267 הנאמן הישראלי בע"מ נ ' מנהל מס רכוש, פד"א כב 539, נקבע, כי חוקים פיסקאליים
מאמצים את עקרון התוכן הכלכלי. מעקרון זה נובע, שיחידת המיסוי אינה זהה בהכרח עם יחידת הרישום.
ייתכן, שיחידת הרישום תפוצל לצורך מיסוי, אם יש לכך הצדקה כלכלית. קנה המידה העיקרי לצורך פיצול
יחידת הרישום, הוא אפשרויות ניצול הבניה.
בערר מס רכוש 92/116 מסדר האבות נ ' מנהל מס רכוש ירושלים, פד"א כג 188, נקבע, בעקבות הלכת
פס"ד נאמן, כי מגרש בחלקה, שבו הותרה על פי תכנית בנין ערים בנית בנין מגורים, הוא יחידת מיסוי
עצמאית.
הצורך ביחידות שומה - כל נכס מקרקעין הוא יחידת שומה נפרדת. כאשר נכס מוחזק בידי מספר מחזיקים,
יש צורך למסות כל אחד מהם בנפרד, וממילא נוצרות באותו נכס מספר יחידות שומה. בכל אלה אין קושי.
המחלוקת בדבר איחוד או פיצול יחידות שומה נוצרת בין פקיד המס לבין הנישום, שעה, שהאיחוד או הפיצול
משפיעים על שיעור הארנונה המוטל על הנישום, והשאלה היא - כיצד מחלקין וכיצד אין מחלקין נכס? לשם
המחשת הסוגיה נביא שלוש דוגמאות.
א. מפעל מקררים - למפעל מקררים, המשתרע על 1000 מ"ר, דרוש משרד למנהל המפעל בשטח של 20 מ"ר.
משרד זה יחוייב בתעריף הנמוך שניתן לתעשיה. אם המשרד יהיה בן 50 מ"ר, נאמר שהמנהל מעונין להרשים
את אורחיו. אולם אם המשרד יהיה בן 400 מ"ר ושטח הייצור התעשייתי 600 מ"ר נאמר, שבאתר
מתבצעות שתי פעילויות שונות: ייצור תעשייתי ופעילות משרדית. "תחושת בטן" זו מבוססת על כך,
שהיחידה האינטגרלית של הייצור התעשייתי אינה זקוקה לשטח משרדים כל כך גדול באופן יחסי.
ב. מסעדה בבית מלון - ברוב בתי מלון יש שירותי מזון והם תנאי לרשיון העסק. שירותי המזון יכולים
להתבטא ב"לובי" בו מוגשים כריכים עוגות ומשקאות קלים, ב"בר" למשקאות חריפים, בחדר אוכל
לארוחות מבושלות, ובמסעדה המשרתת את אורחי המלון וסועדים מן החוץ. בבואנו להחיל את מבחן
היחידה האינטגרלית או מבחן העיקר והטפל ישאל השואל: האם הפעילות של שירותי המזון היא
פונקציונלית למלון ולשירותים אותם הוא חייב לספק לאורחיו על פי תנאי רשיון העסק, או שמא, עיקר
הפעילות העסקית של המסעדה מבוססת על סועדים מן החוץ, שאינם אורחי המלון. מבחן עזר נוסף שיש
להחיל הוא מבחן "המחזיק למעשה", לאמור: האם שירותי המזון ניתנים על ידי המלון עצמו, או שמא הוא
ניתן על ידי מחזיק אחר, שעיסוקו והתמחותו במסעדות ולא במלונות.
ג. ארנונה מדורגת - באתר של מפעל תעשיה יש 20 מבנים. אם על פי צו ההטלה מוטלת על מפעלי תעשיה
ארנונה רגרסיבית, יבקש המחזיק לחבר את שטח כל המבנים ולשום אותם ביחד. דרך שומה זו תפחית את
שיעור הארנונה. אם הארנונה היא פרוגרסיבית, יבקש המחזיק לשום כל בנין כיחידת שומה נפרדת. השאלות
הרלוונטיות בקשר לקביעת "יחידת השומה" הן": האם השימוש בכל היחידות הוא בידי אותו מחזיק; האם
כל המבנים משמשים באופן פונקציונלי אותה מטרה יצורית; האם השימוש הנעשה בכל מבנה הוא עיקרי או
טפל למטרת המפעל; האם מדובר ביחידה אינטגרלית אחת.
שיקול דעת - בהטלת ארנונה על נכס מעורב ניתן לקבוע יחידות שומה אחדות, ולשום כל אחת על פי שיעור
הארנונה החל עליה. קביעת יחידת השומה מצריכה להפעיל שיקול דעת מנהלי של מנהל אגף השומה, וניתן
להתבסס על כל מבחן הגיוני ורלוונטי. שיקול דעת זה כפוף לביקורת שיפוטית בהשגה בפני מנהל הארנונה,
ערר לוועדת הערר, וערעור לבית המשפט המחוזי. כאשר נושא שיקול הדעת אינו בסמכותו הייחודית של
מנהל הארנונה בהשגה, ניתן לתקפו בתביעה לצו הצהרתי, כי הארנונה הוטלה שלא כדין, להגיש תביעת
השבה, ולהתגונן מפני תביעה כספית, המוגשת על ידי הרשות המקומית.
משנת 1985 אנו עדים לתהליך רצוף ומתמשך של כבילת ידי מועצת הרשות המקומית בחוקי ההסדרים,
והגבלת סמכויותיהן בחקיקת צו הטלת הארנונה. הגבלה זו חלה, כאמור, על מעשה החקיקה של המועצה,
אולם אין לה קשר למעשה השומה של אגף השומה. הפועל היוצא הוא, כי יישום נבון של צו ההטלה הוא
המפלט האחרון של הרשות המקומית המנסה להגדיל את הגביה. זו חרב פיפיות, ועל אותה דרך, זהו כמעט
המפלט היחיד של הנישום, המנסה להפחית את נטל הארנונה.
כל מבחן הגיוני ורלוונטי, הנלקח בחשבון על ידי אגף השומה של הרשות המקומית, צפוי למבחן סותר מצד
הנישום. אין לצפות לאחידות בפסיקה, ויש לזכור, כי אין מקרה אחד זהה לאחר. יישום מבחן פלוני, המיטיב
עם הרשות המקומית, עשוי להיטיב עם נישום אחר.
א. זהות המחזיק
תפקידו הראשון של אגף השומה הוא לקבוע מיהו המחזיק - "נושא השומה". זו שאלה מעורבת של עובדה
דין. פקודת העיריות מטילה חובה על הנישום להודיע על הפסקת החזקה, אולם אינה מטילה עליו חובה
להודיע על תפיסת החזקה. התוצאה היא, כי מחזיק שחדל להחזיק, ולא הודיע על חדילת החזקה, נחשב
כמחזיק לצורך הפקודה וחייב בארנונה, וזאת בנוסף למחזיק הנכון.
המחזיק הוא נושא החיוב במס. המונח "למעשה" בהגדרת "מחזיק" בסעיף 1 לפקודת העיריות חובק את
שלושת המונחים "בעל", "שוכר", או מחזיק "בכל אופן אחר". כאשר נקט המחוקק בביטוי זה לא נתכוון
להחזקה פיסית בפועל דווקא, אלא בא להבחין בין סוגי המחזיקים השונים בינם לבין עצמם ולדרג אותם.
בנקטו את הביטוי "מחזיק" ביקש המחוקק להדגיש, שאין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות
המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא, באופן יחסי, בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
זיקתו של הבעלים לנכס, לצורך עניין זה, יכולה להידחק למקום שני, כאשר יש שוכר או בר- רשות או מחזיק
באופן אחר, אולם היא שרירה וקיימת וראשונית כאשר אין גורם חוצץ, והבעלים נשאר בגפו מול הרשות. ר"ע
85/422 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ' עירית תל אביב, פ"ד לט (3) 341.
ה"מחזיק" בפקודת העיריות הינו המחזיק הפונקציונלי ולא בעל זכות החזקה המשפטית. לאמור, דייר
שתקופת שכירותו פגה או אפילו פולש, יחשבו כמחזיקים לצורך הפקודה. ת"ה 55/13 סנדר נ' ועד השומה
על יד עירית חיפה, פ"מ יט תמצית 157.
הלכה היא, כי מקום שיש "מחזיקים" מקטיגוריות שונות, כגון, גם "בעל" ו"שוכר", תחול חובת התשלום על
זה מביניהם, שיחסית לאחרים, הינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. רע"א 91/2987 ריינר נ' עירית
ירושלים. "דייר משנה" מוצא מהגדרת "מחזיק", והוא פטור מחובת תשלום ארנונה לעירייה. עם זאת,
הוא חייב בתשלום ארנונה למחזיק.
תיקון השומה - חייבה הרשות המקומית אדם שלא החזיק בנכס, רשאי הנישום לדרוש את ביטול החיוב על
ידי הגשת השגה למנהל הארנונה, ורשאית הרשות המקומית לחייב את המחזיק הנכון. תיקון ספר השדה
אינו נחשב להטלת מס רטרוספקטיבית.
ברע"א 91/2987 ריינר נ' עירית ירושלים נפסק, כי "חובת תשלום הארנונה חלה, מדעיקרא, על המבקשת.
בכך שמתוך טעות תבעה המשיבה, תחילה, את התשלום מבעלה של המבקשת, אין בכך כדי לחלץ את
המבקשת מחובה. ככל שהמשיבה לא גבתה את חובה על-פי פסק הדין הראשון, וככל שהזכות לתבעו לא
נתיישנה, לא הייתה מנועה מלתבוע את פרעונו מידי המבקשת. אין בכך כלום, כי מי שהיה רשום בפנקסי
העירייה כמחזיק היה בעלה המנוח של המבקשת, בעוד ששמה של המבקשת עצמה נפקד מן הרישום. כשם
שרישום מוטעה ואין בכוחו להטיל חובת תשלום, כך השמטה מוטעית מן הרישום אין בכוחה לפטור חייב
מחבותו. המבקשת לא חלקה, שהחזיקה בדירה בכל השנים בגינן חויבה. נמצא, שתיקון הרישום, הגם שנעשה
בחלוף שנים ובתוקף למפרע, לא שינה ולא עיוות מאומה, אלא רק התאים את הרישום למצב העובדתי."
ב. סיווג הנכס על פי צו ההטלה
ארבעה סוגי נכסים נזכרים בסעיף קטן 274ב(א) לפקודת העיריות - בנין המשמש למגורים, בנין אחר, קרקע
תפוסה וקרקע חקלאית. בצו ההטלה נחלקים נכסים אלה לקבוצות משנה רבות. תפקידו של אגף השומה
לקבוע לאיזו קבוצת משנה שייך כל נכס. מוין הנכס לקבוצה לא נכונה, רשאי הנישום להשיג על דבר המיון
למנהל הארנונה. בע"א 59/220 נכס רחוב גרוזנברג 8 בע"מ נ' ועדת השומה שליד עירית תל אביב, פ"ד יג
1607, נקבע, כי בכל מקרה שנכס אחד מורכב מסוגי רכוש שונים, יש לשום כל אחד מהם כנשוא לשומה בפני
עצמו.
ג. מקום הנכס
בצו הטלת הארנונה רשאית המועצה לחלק את העיר לאזורים אחדים, ולהטיל ארנונה בשיעורים שונים בכל
אזור. ניתן לקבוע חלוקת אזורים אחת לדירות מגורים וחלוקה אחרת לנכסים אחרים, שכן מקום מגורים
יקר עלול להיחשב כאזור מסחרי בינוני ולהפך. תפקידו של אגף השומה הוא לקבוע באיזה איזור מצוי כל
נכס.
ד. שטח הנכס
אין שיטה אחידה כיצד למדוד נכס, וכל רשות מקומית נוהגת כדרכה. יש רשויות, הנוהגות למדוד מידה
חיצונית, הכוללת את קירות החוץ לרבות שטחים משותפים, יש הנוהגות למדוד מידה פנימית, שאינה כוללת
קירות חוץ ופנים, וניתן למדוד בדרך ממוצעת. לגובה הנכס אין לכאורה השפעה על שטחו, אולם יש רשויות
בהן נקבע, כי במבנים גבוהים, כגון ממגורה (olis) מחשבים את שטח הרצפה לכל 5 מטר גובה, כאילו היתה
שם רצפה נוספת.
תפקידו של מנהל אגף השומה להזין את ספר השדה בנתוני השטח של כל הנכסים. גם מבנה, שנבנה ללא
היתר בניה, הוא מבנה החייב בארנונה. מאז שחוקי ההקפאה הגבילו את כוחן של הרשויות המקומיות
להגדיל את שיעורי הארנונה בערכים ריאליים, החלו אלה במדידה מחודשת של כל הנכסים בעיר, במטרה
למצוא את הנכסים, שחויבו בשטח קטן מכפי שהם, אולם לא רק הרשות יוזמת בדיקה של השטח, ושאלה זו
היא הנושא העיקרי בהשגות המוגשות למנהל הארנונה.
כאשר חלה טעות בחישוב השטח, המחויב בתשלום ארנונה עירונית, כי אז אין לראות בשומה החדשה
תוספת, אלא תיקון טעות שנעשתה. אין לראות בשומה החדשה תשלום נוסף, כי אם תשלום אחד בגין נכס
מוגדר. מסקנה אחרת תגרום לכך, שרשות מקומית שטעתה, לא תוכל לתקן את טעותה, אם דבר זה גורם
לגביית יתר או להפחתה בתשלום הארנונה, והרי זה דבר שאין הדעת סובלתו. ת"א 86/13147 זליקסון נ'
עירית תל אביב.
יחידת שומה - כל דירה בבית הרשום כבית משותף, או בבית שניתן לרשמו כבית משותף היא "יחידה
נפרדת", וממילא - "יחידת שומה". מחזיקים אחדים של נכס אחד רשאים להודיע לרשות המקומית, כי כל
אחד מהם מחזיק בלעדית בחלק מיחידת השומה. במקרה זה חייב אגף השומה לפצל את הנכס לשתי יחידות
שומה נפרדות, ולחייב כל מחזיק בגין השטח שבחזקתו. על אותה דרך ניתן לרשום מספר יחידות באותו בנין
כיחידת שומה אחת. רישום זה עשוי להפחית את שיעור הארנונה כאשר היא רגרסיבית.
התנאי הוא כי השימוש בכל היחידות הינו אותו שימוש על ידי אותו מחזיק.
אם הוראות סעיף 101 לפקודת העיריות 1934 אינן עולות בקנה אחד עם הוראות סעיף 60 לחוק בתים
משותפים, תהיינה הוראות סעיף 60 עדיפות, מהיותן גם חוק מיוחד וגם חוק מאוחר.
הוראת סעיף 60 קובעת, כי לא יטילו תשלומים על בית משותף כ"מבנה" או כ"בנין" אחד ויחיד, כי אם על
כל דירה לחוד. אין כאן חלוקת נטל המס בין בעלי הדירות לבין עצמם בלבד. יש כאן איסור עשיית שומה של
הבניין ככזה, וחיוב עשיית השומה על כל אחת ואחת מהדירות. ע"א 63/444 ראש עירית פתח תקוה נ'
מקלב, פ"ד יח 695.
בעת עריכת שומה על פי הוראות ס"ק 274ב(4), יש להתייחס לכל יחידת שטח בנפרד. אין חשיבות לעובדה
ששתי היחידות הינן צמודות והן לכאורה יחידת שטח אחת. המ' 63/271 וינברג נ' ועדת השומה כפר סבא,
פ"ד יז 2232.
בע"א 66/56 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עירית ירושלים, פ"מ סג 28, מספר מבנים, הפזורים על שטח
מסויים לתכלית אחת, אפשר לראותם בנסיבות מסוימות כבנין אחד, והקרקע תהא נבלעת בבניינים לעניין
המס. לעומת זאת, בע"ש 87/23 בתי הזיקוק לנפט בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית אשדוד
נקבע, כי בהעדר הוראה מפורשת בחוק, או לפחות בהחלטת מועצת העירייה המטילה את
הארנונה, יש לחשב את הארנונה, בהתאם לשטח כל מבנה בנפרד ולא בהתאם לשטחם של המבנים ביחד,
כאשר מבנים אלה אינם צמודים אחד לשני ואינם מהווים מבנה רצוף אחד.
ה. השימוש שנעשה בנכס
תפקידו של פקיד השומה לסווג את הנכסים על פי שימושם ולהתחשב בתכונות המשתמשים. בסיפא של סעיף
275 לפקודה נקבע, כי שיעורי הארנונה יהיו "מדורגים לפי שימושם של הנכסים". הסיפא של סעיף 275
אינו מתייחס רק לשימושם של הנכסים, אלא גם לתכונותיהם של המשתמשים בנכסים. בג"צ 78/345
ירדניה חברה לבטוח בע"מ נ' עירית תל אביב, פ"ד לג(1) 113. כך למשל, הבנקים הם בעלי תכונה כללית
משותפת, והם שונים מיתר המשרדים מבחינת מיקומם הרגיל, תנועת הקהל שבהם, מספר הלקוחות אותו
הם משרתים, גודלו היחסי של שטח התפוסה ועוד, ולפיכך מותר לחייבם בשיעור גבוה מהשיעור שמחויבים
בו משרדים. בג"צ 84/397 בנק דיסקונט בע"מ נ' עירית גבעתיים, פ"ד לט(2) 13.
אין לסווג משרדים של מפעל כמפעל, אלא כמשרדים. יש לחייב מתקן תדלוק פרטי של מפעל, כמתקן תדלוק
ולא כקרקע תפוסה ליצור, על אף שאינו מספק לציבור דלק תמורת תשלום. מאזני גשר יש לחייב כמיכלים
ולא כקרקע תפוסה לייצור. הטעם לכל אלה הוא כי השימוש, שנעשה בנכס פלוני, אפילו הוא חלק ממתקן רב
תכליתי, הוא הקובע. בג"צ 90/1437,1985 88/764 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית קרית אתא,
פ"ד מו(1) 793.
תכונות המשתמש - בע"ש 84/413 מרכז סליקה בנקאי בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית תל אביב
נדרש בית המשפט להכריע בשאלה אם המערערת הינה "בנק" לעניין שיעורי
הארנונה. נקבע, כי זו שאלה של מהות השימוש בנכס - אם כ"בנק" ואם כחברה, הנותנת שירותי מחשב
לבנקים, המבחן הוא מבחן ארגוני ומבחן פונקציונלי. פעילות העוררת, היה חלק בלתי נפרד מפעילותו של בנק
אשר הופרדה טכנית לצורך הנוחיות והיעילות של הבנקים. יש לסווג את העוררת כבנק לעניין שיעור הארנונה
המוטל עליה.
בע"ש 221/92 רייס נ' מנהל הארנונה של עירית תל אביב עסק המערער בתחום הצילום, וחויב בתעריף
השיורי של ארנונה לבניינים המשמשים שלא למגורים. המערער טען, כי פעילותו יצורית תעשייתית, ולכן יש
לחייבו בתעריף בתי מלאכה ומפעלי תעשייה. נפסק, כי לא כל מי שנוטל בעקיפין חלק כלשהו בתהליך,
שבסופו ייוצר מוצר בבית חרושת או בבית מלאכה, עוסק בפעילות יצורית. פעילותו של המערער היא חלק לא
אינטגרלי בתהליך הייצור, והוא פועל כעסק עצמאי לחלוטין, ולפיכך המבחנים שנידונו בהלכת מרכז סליקה
בנקאי אינם יפים לעניין זה. בחוק עידוד התעשיה )מסים( קיים מבחן יצירת "יש מוחשי אחד מיש מוחשי
אחר" לצורך בחינת פעילות יצרנית. נפסק, כי יש לפרש מבחן זה לאור מטרת חוק עידוד. הערעור נדחה.
שימוש שונה בחלק מהנכס - בבג"צ 78/345 ירדניה חברה לבטוח בע"מ נ' עירית תל אביב, פ"ד לג(1) 113,
נטען על ידי בנק לאומי, כי אין להטיל על ארכיב של הבנק ארנונה השווה לזו המוטלת על סניף. נקבע, כי יש
לקבוע את סיווג הנכס בהתייחס לשימושו העיקרי. מותר להטיל אותו שיעור ארנונה גם על שטח מחסן
הנלווה אל העסק והוא משרת אותו.
בבג"צ דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית קרית אתא הנ"ל, שונתה
הלכה זו, ונקבע, כי אין לסווג משרדים של מפעל כמפעל, אלא כמשרדים. ריכוז המשרדים במבנה אחד אינו
תנאי הכרחי. יש לחייב מתקן תדלוק פרטי של מפעל, כמתקן תדלוק ולא כקרקע תפוסה ליצור, על אף שאינו
מספק לציבור דלק תמורת תשלום. מאזני גשר יש לחייב כמיכלים ולא כקרקע תפוסה לייצור. הטעם לכל
אלה הוא, כי השימוש שנעשה בנכס פלוני, אפילו הוא חלק ממתקן רב תכליתי, הוא הקובע.
בע"ש 91/935 בנק דיסקונט בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית תל אביב קבע השופט הומינר, כי הלכת
דשנים לא שינתה את הלכת ירדניה בכל הקשור לבנקים, ולפיכך, יש לסווג חלק מנכס של בנק, המשמש את
ועד העובדים, כ"בנק" ולא כ"משרדים" או כ"עסקים".
בע"ש 91/1559 מנהלת הארנונה של עירית ראשל"צ נ' בנק מסד בע"מ נדון סיווגה של גלריה ריקה בתוך
בנק. השופט הומינר פסק, כי לאור מיקומה של הגלריה והיותה חלק בלתי נפרד מהמבנה, יש לחייבה
בתשלום ארנונה ביחד עם יתר חלקי המבנה ועל פי אותו סיווג כפי שמסווג בנק. אין נפקות לשאלה, האם
הגלריה משמשת בפועל את הבנק אם לאו, ומהי מטרת השימוש. הלכת דשנים התייחסה לצו הארנונה
המיוחד של עירית קרית אתא לשנת 1990, ולנוכח השוני בין צווי הארנונה, לא ניתן ללמוד ממנו גזירה שווה.
למסקנה שונה הגיע בית המשפט בע"ש 90/28 אגד בע"מ נ' עירית דימונה, תקדין. נפסק, כי מרתף, המשמש
כחדר ספורט לעובדי המערערת, יסווג בנפרד מעסקי המערערת, ויזכה לפטור כנכס המשמש לצרכי ספורט
ללא כוונת רווח על פי סעיף 5(ח) לפקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה פיטורין 1938.
בה"פ 92/1998 אולמי טקסידו בע"מ נ' עירית תל אביב טענו המבקשים, כי היה על המשיבה להפריד בין
שטח אולם השמחות עצמו לבין שטחי הלוואי המשרתים אותו, כגון מטבח, מחסן ושירותים. השופט גורן
פסק, כי בהלכת דשנים אישר בית המשפט הפרדה לצורך חיוב בארנונה כאשר הנכס משמש למטרות שונות,
שכל אחת מהן מוגדרת כסיווג נפרד, אך מעומקם של דברים עולה שלא היתה כוונה להרחיב הלכתו אף בנוגע
לשימוש שונה כלשהו בנכס, שכן על ידי כך עלולים אנו להגיע לתוצאות על גבול האבסורד, כגון משרד שבו
כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים. לא זו בלבד שאין זו תוצאה המתקבלת על
הדעת, אלא אף עלולה להגדיל את מספר הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט לרשות.
בת"א 92/18892 עירית תל אביב נ' לוי ניהל הנתבע בביתו מרפאה וטרינרית. הנתבע טען, כי יש לראות בכל
הדירה יחידת שומה אחת, ולחייבה בארנונה לפי סיווג מגורים. נקבע, כי ניתן לחלק את הנכס בהתאם
לשימושיו השונים. חלק יסווג כדירת מגורים, ואילו החלק המשמש כמרפאה, יסווג בהתאם לסיווג בניינים,
שאינם משמשים למגורים.
בע"ש 95/349 הסוכנות היהודית נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב החזיקה המערערת בבניין ובמרתף.
המערערת טענה, שיש לחייב את המרתף בתעריף מיוחד למרתפים. השופט הומינר קבע, כי הכוונה העולה
מפרטי צו הארנונה היא שעל יחידת המיסוי להימצא בשלמותה במרתף לצורך סיווג לפי התעריף הנמוך.
במקרה הנדון לא הוכח, כי השימוש במרתף שונה מהשימוש בשאר חלקי הנכס, ולכן הוא אינו יכול להיות
יחידת מיסוי עצמאית. הואיל, ויחידת המיסוי אינה נמצאת בשלמותה בתוך המרתף, לכן אין לסווג את
המרתף בסיווג נפרד.
בע"ש 93/944 פרג' בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב נדון סיווגו של אולפן צילום. המערער טען, כי
יש לסווג את האולפן בסיווג "בתי מלאכה, מפעלי תעשיה ומחסנים", כפי שסווגה המעבדה שברשותו ולא לפי
סיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים", מאחר שהוא מהווה חלק אורגני מבית דפוס המייצר צילומים
תעשייתיים. השופט הומינר קבע, בעקבות הלכת דשנים, כי מדובר במתקן רב תכליתי, שחלקיו יסווגו לפי
שימושם ולפי תכליתם. תכלית האולפן שונה מתכלית המעבדה. אין בו סממנים של פעילות יצורית או של
תעשיה, אין בו תהליכים מורכבים והפעלת מכונות, ועל כן, אין לראות בו תעשיה.
ו. סכום המס
אחרי שנקבעו זהותו של הנישום נושא השומה והנכס נשוא השומה על כל תכונותיו הרלוונטיות, והוחלו על
נתונים אלה הערכים, הקבועים בצו הטלת הארנונה, נותר לערוך חשבון אריתמטי, ולקבוע את גובה הארנונה.
פעולה זו נעשית על ידי המחשב, שכן אין היא דורשת שיקול דעת.
ז. פטורים והנחות
יש פטורים והנחות שהרשות המקומית חייבת לתיתם ביוזמתה, ואחרים ניתנים לאחר פניית הנישום
והמצאת התיעוד המתאים לצורך קבלתם. הסמכות להעניק את הפטורים וההנחות מוקנית בפקודת הפטור,
בחוק הפטור ובתקנות ההנחה לאישים שונים ולוועדת ההנחות. מעשה הענקת הפטורים וההנחות הוא חלק
ממעשה השומה. לעיתים הוא נעשה ביחד עם שומת הארנונה ולעיתים הוא מתבצע במועד מאוחר.
הודעת השומה
בתום מעשה השומה בידי פקיד השומה מוצאת הודעת השומה. הודעת השומה מופקת על ידי המחשב,
ונשלחת לנישום ביחד עם שובר תשלום. בדיני הארנונה אין זכר לביטוי "הודעת שומה", ואין הרשות מחויבת
להפיקה ולשלחה. החיוב במס קם עם הטלתו, והפרסום נעשה בדרך הקבועה בסעיף 277 לפקודת העיריות.
הודעת השומה הונהגה על ידי הרשויות המקומיות לאחר מחשוב מערכת השומה והגביה, והיא מאפיינת כל
מערכת מודרנית של מס. משלוח הודעת השומה הוא תנאי לתחילת מרוץ הזמן להגשת השגה על הארנונה
בפני מנהל הארנונה.
על הודעת השומה לכלול את כל מרכיבי השומה - שם הנישום, סיווג הנכס על פי צו ההטלה, כתובת הנכס
נשוא השומה, שטח הנכס, השימוש שנעשה בנכס וסכום המס. לעיתים כוללת הודעת השומה את פרטי הפטור
או ההנחה. אל הודעת השומה ניתן לצרף ספח, המשמש כשובר תשלום וקבלה. בסעיף 7א לחוק הערר נקבע -
"בהודעת תשלום על ארנונה כללית תפרט הרשות המקומית את הזכויות והמועדים להשגה ולערר
האמורים בחוק זה." לא פרטה הודעת התשלום את הזכויות והמועדים להשגה ולערר, לא מתחיל מרוץ
הזמן להגשת ההשגה למנהל הארנונה.
|
|
עמוד השער 
משפט 